פרק ב'
|
פרק ג'
|
בהנחה שכעת כבר יש לך איזשהו רעיון לגבי האפשרויות הממשיות הפתוחות
בפניך בגלילת סיפור הרי שהשלב הבא אליו אנו עוברים עוסק במרכיבים של העבודה
על הסיפור עצמו. למען הנוחות, ניתן לחלק את המרכיבים העיקריים בקטגוריה הזו
לשלושה תחומים עיקריים: אפיון הדמויות, תיאור הסביבה, ולבסוף עלילה. |
|
זה התהליך שעברתי כשיצרתי את העולם של ה-
Warpsmiths והאופן שבו התרבות שלהם נבנתה. עברתי אותו תהליך עם Halo
Jones ועם V for Vendetta. הנקודה היא שברגע שעיצבת את העולם, על כל
פרטיו הזעירים, אתה מסוגל לדבר עליו בבטחון גמור בדרך אגבית מבלי לחבוט בראשו
של הקורא עם הרבה אקספוזיציה.
Howard Chaykin עשה את זה עם American Flagg. הוא החליט על שמות המותג ותוכניות הטלוויזיה והגישות לאופנה והבעיות הפוליטיות ואז הוא פשוט נכנס ישר לסיפור שלו והניח לקוראים שלו להצטרף אליו תוך כדי התקדמות. בגיליון הראשון של American Flagg אנחנו רואים קטעים של תוכניות טלוויזיה ומלאי פרסומות שנותנים לנו רושם הרבה יותר מציאותי על האופן שבו האנשים האלה חושבים וחיים מכל כמות של תיבות מידע פרטניות . יתרון נוסף הוא שזה נראה הרבה יותר טבעי כי זה תואם כמעט במדויק את הדרך שבה אנו תופסים תרבות זרה, למשל כשאנחנו נוסעים לחופשה בחו"ל. אנחנו לא בהכרח מבינים הכל על התרבות הזו מייד, אבל בהדרגה, כשאנחנו קולטים את הפרטים שמקיפים אותנו אנחנו מקבלים רושם שלם לגבי הסביבה, האווירה הייחודית שלה והמרכיבים החברתיים שמעצבים אותה. כשכותב עוסק בסביבה בדרך זו לא נוצרת תחושה שמפילים עלינו עושר של פרטים זרים רק בגלל שהכותב רוצה שנדע כמה יסודי הוא היה בחשיבה על זה. במקום, אנחנו מקבלים תחושה של עולם שהוא ראליסטי לגמרי, מתואר באופן אמין, ויש דברים שמתרחשים בו גם מחוץ לפאנל, אפילו אם הסיפור לא מתמקד בהם. מיקום הסיפור בעולם שנבנה באופן הגיוני יסייע מאוד בהסרת הספק של קהל הקוראים ובמשיכתם לתוך המצב ההיפנוטי שהזכרתי בפרק האחרון. |
|
בעוד שההערות שלמעלה מתייחסות באופן ספציפי לסביבות
מומצאות, אם אתה מתמודד עם מקום שקיים באמת עליך להיות יסודי באותה מידה בתפיסה
שלך לגבי העולם שאתה מראה. כשהתחלתי לכתוב את Swamp
Thing, קראתי על לואיזיאנה ובאיו (Bayou) ככל שאפשר לי הזמן והצלחתי ללקט
ידע עבודה פונקציונלי לגבי עולם הצומח והחי והחזות הכללית. אני יודע שיקינטונים
של מים נוצרים בשכבה עבה על פני המים וגורמים להם להראות כקרקע מוצקה, ושהם
גדלים כל כך מהר עד שהיו פעמים בעבר בהן נאלצו לשרוף אותם לפני שהם יכניעו
את הביצה לחלוטין. אני יודע שתנינים אוכלים סלעים, שהם חושבים לצבים, ואז אינם
מסוגלים לעכל אותם. זאת הסיבה למזג המחורבן של התנינים. אני יודע למה הקאג'ון
המקומיים Cajun): צאצאים של הצרפתים שעברו מארקדיה, לשעבר מושבה צרפתית של
קנדה, והתיישבו בלואיזיאנה) מכונים “Coonas” על-ידי מי שאינם קאג'ון כסוג של
השמצה קיצונית ושהם הפכו את ההשמצה ליתרון בכך שהמציאו סטיקרים לפגוש המכונית
שעליהם נכתב "גאה להיות “Coonas. אני יודע שהשם הקאג'וני הנפוץ ביותר
הוא Boudreaux . אם אני רוצה שם שנשמע מציאותי לאזרח רגיל של לואיזיאנה אני
מעלעל במדריך הטלפונים של האומה :Houma) עיר בדרום לואיזיאנה, 80 ק"מ
מדרום לניו-אורלינס) עד שאני נתקל בשם שמצלצל יפה בעיני : האטי דופלנטיס הוא
שם יפה. כך גם ג'ודי הברט.אם אני רוצה לדעת באיזה כביש ראשי תצטרך דמות לנסוע
כדי להגיע מהאומה לאלכסנדריה, אני מחפש במדריך הדרכים של ארצות הברית. הפרטים
הקטנים האלה הם שיהפכו את התיאור שלך של מקום ספציפי למשכנע וריאליסטי. אפשר
למקם אותם באגביות בתוך התמונות של הדיאלוג, בלי יותר מידי רעש וצלצולים, וסביר
שהם יהיו משכנעים יותר ככל שהם נראים פעוטים ובלתי חשובים יותר. |
|
כמובן שכשבוחנים סביבה צריך להבין לא רק את המציאות הפיזית
של המקום, אלא גם את זו של הרגש והאווירה. קחו את גוטהאם-סיטי של באטמן כדוגמה.
האם זו גרסה אחרת של ניו-יורק? האם זו ארץ משחקים מוזרה לילדים מגודלים, מלאה
במכונות כתיבה ענקיות וצעצועים קופצים, מאוכלסת ביצורים כמו Bat-Mite או בליצנים
זדוניים ואקסצנטריים דוגמת הפינגווין או הג'וקר? האם זה נוף עירוני קודר ופרנואידי,
שנלקח היישר מפריץ לאנג, שפריקים ומפלצות מעוותות מטילים בו את חיתתם, כשהמגן
היחיד בו הוא דמות אכזרית ומפחידה, שמתלבשת כמו עטלף? הדרך בה אתה בוחר לטפל
בסביבה תשנה את כל האווירה של הסיפור, והיא חשובה לאפקט הסופי בדיוק כמו ההבנה
של התנאים הפיזיים הממשיים, שמרכיבים את העולם עליו אתה כותב. |