פרק ב'
פרק ג'




פרק ב' חלק 3

עכשיו כשיש לנו את הרעיון, המבנה, הגישה לצורת הסיפור, הסביבה והדמויות שלנו, כנראה שהגיע הזמן לחשוב על עלילה (למרות, כמו שאולי כבר הבנתם אם אתם קוראים הרבה עבודות שלי, לעיתים קרובות אני לא מטריח את עצמי עד שם).
אז מה לעזאזל זאת עלילה? איך היא נראית? עלילה היא לא הנקודה המרכזית בסיפור ולא הסיבה העיקרית לקיומו. זה מן משהו ששם יותר בכדי להדגיש את הרעיון המרכזי של הסיפור והדמויות שיתפתחו בו מאשר להכריח אותם להתכופף לצרכיו. עלילה היא שילוב בין הסביבה והדמויות עם אלמנט של זמן בנוסף.
אם השילוב בין סביבה ודמויות יכול להקרא "המצב" העלילה היא מצב כמו שהוא נראה בארבע מימדים.






בואו ניקח משהו שהוא לא קומיקס, בכדי לקבל פרספקיבה שונה על הרעיון. ניקח ציור ספציפי. "רועה הכבשים השכיר" (The Hireling Shepherd) של הצייר הפרה רפאליטי וויליאם הולמן האנט (William Holman Hunt).
בציור הנ"ל אפשר לראות אישה יושבת בחזית, פונה אלינו עם נוף יפה, זוהר ופסטורלי מאחוריה, מואר באור אחר צהריים מוזהב. מתכופף או כורע מאחורי האישה, ישנו בחור צעיר,זה הרועה השכיר מהכותרת של הציור. יד אחת שלו מורמת מאחורי הכתף של האישה, כאילו עומד ליצור מגע אנטימי בחיבוק. ברגע שמתואר בציור הוא עדיין לא נגע בה. בתוך כף ידו כלוא עש גולגלת. הבעות הפנים של הרועה הנאה ושל הנערה הצעירה לא ברורות. הרועה נראה חשקני וההבעה של הנערה יכולה להתפרש כמתחנחנת. באור אחר ההבעה שלו נראית מעט מבשרת רעות בזמן שההבעה שלה נראית דרוכה. מאחורי הזוג, בשדה אנגלי טובל בזהב, עדר כבשים משוטט ללא מטרה וללא השגחה, בזמן שהרועה מתמזמז עם הבחורה היפה. הרועה נראה מחייך בזמן שהוא מתכונן להראות לנערה את עש הגולגלת והיא לא נראית בלתי מרוצה מההתפתחות. הכבשים מלחכות, העש פורש כנפיו, הרגע קפוא, ללא עבר או פיתרון. זה רגע אחד שבודד מתוך רצף שאין אנו יודעים עליו שום דבר נוסף. אנחנו לא יודעים כלום על עברן של הדמויות: אנחנו לא יודעים איפה גדל הרועה ואפילו לא איפה בילה את הלילה הקודם. אנחנו לא יודעים אם הנערה עברה במקרה או שקבעה עם הרועה מבעוד מועד להפגש בנקודה זו.






על עתידם אנחנו יודעים עוד פחות.
כשהוא יראה לה את העש היא תתלהב או שתחוש דחיה? האם יתנו אהבים או רק ידברו או אולי יתוכחו? מה יקרה לכבשים ללא השגחה? אם ניקח בחשבון את האפלה הסימבולית המרומזת ב"עש גולגלת", האם זה מרמז למשהו רע? לא בהכרח משהו דרמטי כמו האפשרות שהרועה יחנוק את הנערה, משהו שיותר מאיר את הדרך שבה אנחנו בוחרים לבזבז את חיינו בצל המוות? האם הרגע הנצחי, שאנחנו רואים מונח על הקנווס, הוא התחלה של מערכת יחסים או סופה?
היופי שבציור טוב הוא שהדעת והרוח יכולים לנדוד סביבו ובתוכו ללא סוף, בעקבות מסלולים פרטיים, בקצב האישי בתוך חלל על זמני שהציור מייצג.
"רועה הכבשים השכיר" מראה לנו מצב. המצב לא משתנה או זז, אבל אנחנו בעצמנו יכולים לנוע סביבו ובתוכו, באופן מנטאלי, נהנים השינויים במשמעות והתפיסה.
אם נוסיף מימד זמן למצב, נשנה לגמרי את העבודה. במקום כל האופציות האינסופיות יש מסלול אחד שצריך לקחת. הנחת הארועים על מסלול היא עלילה.
הנערה בציור מבחינה בעש הגולגלת וזה מסקרן אותה, גם מפחיד אותה. מובלת לשיחה עם הרועה הכאריזמטי, הנערה מוצאת את עצמה מרותקת אליו. הם שוכבים, לא לפני שהם משחררים את העש. אחרי שגמרו הם מגלים שעדר הכבשים נגנב או שוטט לו אל הלא נודע. במקום להתמודד עם זעמו של החואי ששכר אותה לבצע את העבודה, הרועה, קל רגל ורגיל בנדודים, מחליט לעזוב את השכונה בלי לדווח על הגניבה והולך למצוא עבודה בחבל ארץ אחר. אחרי כמה שבועות הנערה מגלה שהיא בהריון. אבא שלה והאחים שלה שומעים על כך ונשבעים לאתר את הרועה ולהציע לו אפשרות בין נישואים למוות...וכו' וכו'.
אני מודה שההתפתחויות הן גמלוניות ולא אסתטיות ללא האיכויות הקסומות של הציור המקורי, אבל אני חושב שזה מעביר את הנקודה שעלילה היא ארבע מימדית, כשהזמן משמש מימד נוסף. הציור מייצג עולם תלת מימדי שעם תוספת זמן הופך מסיטואציה לעלילה.





לכן כדי להפוך את תהליך שזירת העלילה לבעל ערך אתה מוכרח לחשוב במונחים של 4 מימדים ולראות את העולם שבו חיים הדמויות כרצף עם עבר ועתיד. כשתחזה בצורה הכוללת תוכל ביתר קלות לראות איך החומרים שבתוך הכולל מתחברים בבהירות. watchmen נהגה בדיוק בצורה הזאת. בזמן אמיתי הסיפור מתחיל באוקטובר 1985 ונגמר כמה חודשים אחרי זה. כל ההתרחשיות בתקופה הזאת ברורים לי היטב. במונחים רחבים יותר הסיפור מגיע עד 1940 עם קטעים שמתרחשים בשנות השישים, השבעים, שנות החמישים ושנות הארבעים... מה יוצר את הרושם, אני מקווה, של עולם עם עומק והיסטוריה אמינים עם דמויות שחולקות את אותה איכות. עם היכולת לראות 45 שנה של היסטוריה שמתרחשת בעולם שבו מתרחש הסיפור עוד לפני שכתבתי מילה אחת, אני יכול להבחין דפוסים של ארועים וארועים שמשקפים אחד את השני באופן קונספטואלי, אלמנטים בעלי פוטנציאל של הסיפור וצורות סיפור שאני יכול להדגיש והוציא כהתקדמות עלילתית. אני שם לב להזדמנויות לקשור אלמנטים עלילתיים או מבנים תמטיים של הספר ולהוסיף קוהרנטיות ושלמות אפקטיבית.
מכיוון שיש לי את ההיסטוריה של העולם והדמויות שבו ממופות מראש, אולי אבחין בצירופים חופפים של דמויות וארועים, שבאופן הגיוני יקראו בשלב מסויים של הסיפור ויזמינו סצינה מעניינת, אקשן או דיאלוג.
בסס את ההמשכיות שלך על ארבעה מימדים עם אורך, רוחב, עומק וזמן ואז בחר את קו ההתרחשות שמוביל אותך באופן המעניין והרלונטי ביותר דרך הנוף שיצרת, בין אם הוא סביבה או משהו יותר אבסטרקטי או פסיכולוגי.



קו ההתרחשות הזה הוא העלילה. ככל שהעלילה תנוע בתוך המסלול דרך העולם שיצרת מראש, תמצא שקל לגרום לתחושה של עולם ריאליסטי שמציץ באוטנטיות מאחורי הסיפור שאתה מספר.
דוגמא טובה תהיה העולם שיצרו חיימה ווגילברט הרננדז ב-Love and rockets. ב"Locas Tambien" ו"Mechanics" נוצרת תחושה של עולם שלם ואמין שרוחש מעבר לגבולות הפריימים והסיפור. אחרי שנתקלנו בשם מסוים בחתיכות גראפיטי במשך חודשים, אנחנו למדים ש"Missiles of October" הוא שם הלהקה של הופי, באותה דרך אגבית שבה אנחנו למדים ששמה השני הוא "Glass" או שדודתה של מגי, ויקי גלורי, התחרתה באדיקות עם רנה טיטאנון.
ב"Heartbreak Soup" גילברט הרננדז עושה עבודה מרשימה באותה מידה בתאור קהילת פלומר על פני סיפור של 15 עד 20 שנה. אנחנו רואים את חסוס הרקליו, ויסנטה ואחרים גדלים להיות מבוגרים, כל אחד בדרכו. אנחנו רואים את שריף צ'לו מתחילה את הקריירה כבאנרדורה ("אישה ששוטפת גברים") לפני שהיא נדחקת מעסקיה על ידי לובה היפה ונאלצת לעבור למשרד השריף. בהמשך אנחנו רואים אותה מסתדרת בשלמות עם המשרה החדשה והופכת בהדרגה לרזה ומושכת יותר, כשבמקביל לובה מתחילה להראות סחוטה ונוסטלגית כלפי החופש שהיה לה בעברה, יחד עם, כנראה, מודעות הולכת וגוברת לחלוף יופיה.
העולם אמיתי ותלת מימדי. לוקח יותר מ-15 שנים בתוך הסיפור לפני שאנחנו שמים לב שויסנטה מוטרד מצורתו המעוותת יותר משחשבנו. אנחנו רואים שני ילדים עם אמהות שונות, שניהם מיותמים מאותו אב - מנואל הצעיר ושבור הלב. שניהם משחקים יחדיו במסיבת ענק כשחיי הבוגרים חולפים לפני עיניהם. יש לנו תחושת התמשכות חלקה, שבה לכל חלק יש את החשיבות שלו שהופכת אותו לחלק חיוני בעבודת האומנות.