עד הצהריים הכל היה מוכן. משרדי רוזנשטיין כץ המו באנשים שהובאו במיוחד לשם כך: קרובים (עד דרגה שלישית) של כץ ועוזרת הבית האישית (פיליפנית שלא נראית פליפינית) של רוזנשטיין. הלקוח כבר ישב בלובי וכץ הציץ בו דרך פתח קטן בדלת. הוא שלח את דנה העוזרת תקציבאית 3 להגיש לו קפה בהתכופפות מתוכננת היטב. כץ בחר אותה בגלל המחשוף. רוזנשטיין תיזמר את הניצבים והעובדים המקוריים של המשרד מראש (מדי פעם תצביע על המסך ותגיד "אולי אפשר לשנות לזה את הצבע?") בכדי שיוכל להעמיד פנים, בזמן שהלקוח נכנס, שהוא עסוק בלקוח אחר. חשוב יותר שמשלם יותר.
בפרזנטציה נכחו רק רוזנשטיין והלקוח, כשדנה נכנסת מדי פעם ל"ריפיל" (רוזנשטיין מאחורי גבו של הלקוח נוזף בהרמת גבה על כל התכופפות לא מספיק מושקעת). כץ הקשיב באינטרקום והעיר הערות מדי פעם, נותן לשיחה הפיקטיבית שלו לזלוג, כאילו לא בכוונה ("עוד בקמפיין של לפני שנתיים למדנו ש...").
הוא הציג בפני הלקוח על המקרן את הסקיצות עליהם עבדו בחודש האחרון. תשעה מהם הכילו, הברקות של הקופירייטר החדש (זה שעוד מתלהב מהעבודה) כולל אחת באמת טובה, כמה רעיונות שנגנבו מקמפיינים בחו"ל ועוד כמה שאריות מפרזנטציות קודמות ללקוחות אחרים. הלקוח היה אמור לבחור את הסקיצה העשירית. כץ, בהברקה של הרגע האחרון , הוסיף כלב מגולח וורוד על יד הדוגמנית בכדי שהלקוח ידרוש להוריד אותו וירגיש שיש לו מילה.